mp3 וכל מה שסביבו
אתם רואים אותם בכל מקום, אפילו על קבצים של mp3, דיסקים, מערכות למיניהם ואפילו מחשבים.
אתם יודעים שכמה שיותר מהם - יותר טוב. אבל בתכל`ס, אתם לא יודעים בדיוק מה הם אומרים.
בקיצור, אני מדבר על כל המונחים האלה שקשורים למוזיקה וסאונד.
הטור של השבוע לא יעסוק במוזיקה, אלא על כל המונחים שקשורים לקבצי ה-mp3.
אז מאיפה מתחילים? על זה בדיוק חשבתי והגעתי למסקנה שנתחיל מהדבר הבסיסי ביותר:
איך בדיוק מוגדרים הצלילים?
הצלילים מתחלקים לשני חלקים עיקריים: החלק שאנחנו מסוגלים לשמוע והחלק שאנחנו לא.
אנחנו מסוגלים לשמוע תדרים נמוכים עד רמה מסוימת, כלומר החלק שמהווה את הבס, ותדרים גבוהים עד רמה מסוימת שהם הטרבל.
תארו לכם אבן שנופלת לשלולית מים, מיד תוכלו לראות גלים במים, עכשיו בחרו לכם נקודה בשלולית ואם תצליח לספור כמה גלים עוברים מהנקודה עד למיקום האבן - הצלחתם למעשה לגלות את תדירות הגלים בשלולית.
כך, גם לקלי הקול יש תדר, רק שהוא באוויר. התדר נמדד בהרצים. ועל כן הוא מסומן: Hz.
אנחנו, בני האדם, מסוגלים לשמוע ולהבחין בצלילים מעל Hz27 ועד Hz22000.
עכשיו אני מניח שלכולכם יש את נגן ה-MP3 של חברת Winamp שמופץ בחינם באינטרנט, ואם שמתם לב, חוץ מהקוביה שבה נמצאים כפתוריplay ו-stop, יש קוביה נוספת ועליה מסומנים גרפים עולים (או יורדים) שמשפיעים על השיר שאתם שומעים.
אם תסתכלו טוב מתחת לכל מד, תראו מספר וזה הולך כך:
60 170 310 600 1K 3K 6K 12K 16K (הK מציין את הקיצור "קילו" שאומר להכפיל באלף).
אז אתם בטח יכולים לנחש שהמספרים עד אלף מציינים את הבסים, ואלה שמעל - את הטרבל, ואפילו אם בא לכם - תורידו ותעלו אותם וככה תוכלו לשמוע את ההשפעה שלם על המוזיקה כאשר תחום תדרים מסוים נעלם או מודגש.
אחלה , עכשיו כשאתם יודעים איך קול מורכב תוכלו להבין את כל השאר.
מתוך קבצי mp3 שיש לכם, בטח כולכם שמתם לב שיש כאלו שנשמעים מצוין וללא קפיצות שממש שומעים טוב, ויש כאלו שלא.
למה זה קורה?
קובץ ה-mp3 בנוי בשיטה מאוד חכמה לאכסון מידע על הצלילים שהמחשב צריך להוציא בכל זמן נתון. השיטה גורמת לקובץ ה-mp3 גם להיות חסכוני במקום, וגם להישמע טוב.
הקבצים הישנים הם קבצי וואב – Wave (גל) שבעצם מקליטים 44000 פעמים בשנייה את כל התדרים שאתם שומעים.
מה?!
כן, בשנייה אחת, המערכת משמיעה 44000 פעמים את כל התדרים שצריך להשמיע. וכשאתם מקליטים למחשב בשטת ה Wave, היא מקליטה 44000 פעמים את כל התדרים שהמיקרופון קולט. שיטה זו אמנם איכותית בצורה מדהימה, אבל מאוד לא חסכונית – קבצי ה-wave תופסים נפח גדול על ההארד דיסק.
ה-mp3 מבוסס על כמה עובדות "חיים" שהופכות אותו לחסכוני. ה-mp3 אמנם מקליט 44000 פעמים בשניה את התדרים, אבל לא את כולם..
הוא מתבסס על העובדה שהאוזן האנושית אינה יכולה לקלוט יותר מצליל אחד בכל פעם, וכך אין טעם להשמיע לו את כולם בכל רגע, אלא רק את הבולטים מבניהם.
כלומר, בכל פעם מתוך 44000 הפעמים, הוא מקליט תדר אחד מכל 22000 התדרים שהאוזן מסוגלת לשמוע.
וכך, בעצם, הוא חסך על כל שנייה הקלטה של 21999 תדרים מתוך כל 22000 התדרים שאוזן מסוגלת לשמוע וזה אומר שיש הרבה פחות נתונים לשמור במחשב.
אז כשאתם רואים בנגן שזוהר שם באדום KHz44, סימן שעל כל שניה מוקלטים בקובץ 44000 תדרים שונים.
ממש לידו אם שמתם לב, בדרך כלל כתוב שם 128Kbps. ה-Kbps הוא בעצם קיצור לקילו בייט לשניה, שאומר שעל כל שניה הקובץ תופס 128 קילו בייט מקום במחשב.
המספר של הקילו בייט מייצג בעצם את הדיוק של ההקלטה. איזה דיוק?
נכון שבשירים יש צלילים שהעוצמה שלהם או חלשה או חזקה? אז ככל שמספר בקילו בייט לשניה יהיה יותר גדול, ככה המחשב יוכל להגיד כמה בדיוק העוצמה שלהם.
וזהו, אנשים. זו כל התורה של הקובץ שעשה מהפכה כל כך גדולה בעולם המוזיקה הממוחשבת...
ועכשיו ללהיט של פעם:
הפעם יש לנו את הלהיט Karma Chameleon של Culture Club - רביעיה בריטית שמורכבת משני בריטים (שני גברים ואשה) ובריטי ממוצא אפריקאי.
סגנון הרביעיה היה ניו וואב והחלה את דרכה תחילת שנות השמונים וזכתה להכניס למצעדי הלהיטים הבריטיים ארבעה סינגלים למקום הראשון במשך שלוש שנים.
הם קמו בשנת 1980 והרוויחו הרבה כסף באין ספור סיבובי הופעות בכל אירופה וארצות הברית ולבסוף התפרקו בתחילת שנת 1984 ורק הבחורה המשיכה והוציאה דיסק נוסף בשנת 1986 שלא זכה להצלחה גדולה כל כך...
אתם רואים אותם בכל מקום, אפילו על קבצים של mp3, דיסקים, מערכות למיניהם ואפילו מחשבים.
אתם יודעים שכמה שיותר מהם - יותר טוב. אבל בתכל`ס, אתם לא יודעים בדיוק מה הם אומרים.
בקיצור, אני מדבר על כל המונחים האלה שקשורים למוזיקה וסאונד.
הטור של השבוע לא יעסוק במוזיקה, אלא על כל המונחים שקשורים לקבצי ה-mp3.
אז מאיפה מתחילים? על זה בדיוק חשבתי והגעתי למסקנה שנתחיל מהדבר הבסיסי ביותר:
איך בדיוק מוגדרים הצלילים?
הצלילים מתחלקים לשני חלקים עיקריים: החלק שאנחנו מסוגלים לשמוע והחלק שאנחנו לא.
אנחנו מסוגלים לשמוע תדרים נמוכים עד רמה מסוימת, כלומר החלק שמהווה את הבס, ותדרים גבוהים עד רמה מסוימת שהם הטרבל.
תארו לכם אבן שנופלת לשלולית מים, מיד תוכלו לראות גלים במים, עכשיו בחרו לכם נקודה בשלולית ואם תצליח לספור כמה גלים עוברים מהנקודה עד למיקום האבן - הצלחתם למעשה לגלות את תדירות הגלים בשלולית.
כך, גם לקלי הקול יש תדר, רק שהוא באוויר. התדר נמדד בהרצים. ועל כן הוא מסומן: Hz.
אנחנו, בני האדם, מסוגלים לשמוע ולהבחין בצלילים מעל Hz27 ועד Hz22000.
עכשיו אני מניח שלכולכם יש את נגן ה-MP3 של חברת Winamp שמופץ בחינם באינטרנט, ואם שמתם לב, חוץ מהקוביה שבה נמצאים כפתוריplay ו-stop, יש קוביה נוספת ועליה מסומנים גרפים עולים (או יורדים) שמשפיעים על השיר שאתם שומעים.
אם תסתכלו טוב מתחת לכל מד, תראו מספר וזה הולך כך:
60 170 310 600 1K 3K 6K 12K 16K (הK מציין את הקיצור "קילו" שאומר להכפיל באלף).
אז אתם בטח יכולים לנחש שהמספרים עד אלף מציינים את הבסים, ואלה שמעל - את הטרבל, ואפילו אם בא לכם - תורידו ותעלו אותם וככה תוכלו לשמוע את ההשפעה שלם על המוזיקה כאשר תחום תדרים מסוים נעלם או מודגש.
אחלה , עכשיו כשאתם יודעים איך קול מורכב תוכלו להבין את כל השאר.
מתוך קבצי mp3 שיש לכם, בטח כולכם שמתם לב שיש כאלו שנשמעים מצוין וללא קפיצות שממש שומעים טוב, ויש כאלו שלא.
למה זה קורה?
קובץ ה-mp3 בנוי בשיטה מאוד חכמה לאכסון מידע על הצלילים שהמחשב צריך להוציא בכל זמן נתון. השיטה גורמת לקובץ ה-mp3 גם להיות חסכוני במקום, וגם להישמע טוב.
הקבצים הישנים הם קבצי וואב – Wave (גל) שבעצם מקליטים 44000 פעמים בשנייה את כל התדרים שאתם שומעים.
מה?!
כן, בשנייה אחת, המערכת משמיעה 44000 פעמים את כל התדרים שצריך להשמיע. וכשאתם מקליטים למחשב בשטת ה Wave, היא מקליטה 44000 פעמים את כל התדרים שהמיקרופון קולט. שיטה זו אמנם איכותית בצורה מדהימה, אבל מאוד לא חסכונית – קבצי ה-wave תופסים נפח גדול על ההארד דיסק.
ה-mp3 מבוסס על כמה עובדות "חיים" שהופכות אותו לחסכוני. ה-mp3 אמנם מקליט 44000 פעמים בשניה את התדרים, אבל לא את כולם..
הוא מתבסס על העובדה שהאוזן האנושית אינה יכולה לקלוט יותר מצליל אחד בכל פעם, וכך אין טעם להשמיע לו את כולם בכל רגע, אלא רק את הבולטים מבניהם.
כלומר, בכל פעם מתוך 44000 הפעמים, הוא מקליט תדר אחד מכל 22000 התדרים שהאוזן מסוגלת לשמוע.
וכך, בעצם, הוא חסך על כל שנייה הקלטה של 21999 תדרים מתוך כל 22000 התדרים שאוזן מסוגלת לשמוע וזה אומר שיש הרבה פחות נתונים לשמור במחשב.
אז כשאתם רואים בנגן שזוהר שם באדום KHz44, סימן שעל כל שניה מוקלטים בקובץ 44000 תדרים שונים.
ממש לידו אם שמתם לב, בדרך כלל כתוב שם 128Kbps. ה-Kbps הוא בעצם קיצור לקילו בייט לשניה, שאומר שעל כל שניה הקובץ תופס 128 קילו בייט מקום במחשב.
המספר של הקילו בייט מייצג בעצם את הדיוק של ההקלטה. איזה דיוק?
נכון שבשירים יש צלילים שהעוצמה שלהם או חלשה או חזקה? אז ככל שמספר בקילו בייט לשניה יהיה יותר גדול, ככה המחשב יוכל להגיד כמה בדיוק העוצמה שלהם.
וזהו, אנשים. זו כל התורה של הקובץ שעשה מהפכה כל כך גדולה בעולם המוזיקה הממוחשבת...
ועכשיו ללהיט של פעם:
הפעם יש לנו את הלהיט Karma Chameleon של Culture Club - רביעיה בריטית שמורכבת משני בריטים (שני גברים ואשה) ובריטי ממוצא אפריקאי.
סגנון הרביעיה היה ניו וואב והחלה את דרכה תחילת שנות השמונים וזכתה להכניס למצעדי הלהיטים הבריטיים ארבעה סינגלים למקום הראשון במשך שלוש שנים.
הם קמו בשנת 1980 והרוויחו הרבה כסף באין ספור סיבובי הופעות בכל אירופה וארצות הברית ולבסוף התפרקו בתחילת שנת 1984 ורק הבחורה המשיכה והוציאה דיסק נוסף בשנת 1986 שלא זכה להצלחה גדולה כל כך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה